מה הבת שלי עונה כששואלים אותה איפה אמא שלך ?

כבר שנה שהיא מרצה את עונשה על העבירה שעשתה, בכלא נווה תרצה.

כבר שנה שלא השכיבה את ביתה לישון, לא קמה אליה בלילה כשהיא התעוררה מחלום רע. לא ניגבה את הדמעות שלה כשבכתה כשכאבה לה הבטן.

כבר שנה שלא קילחה אותה ולא הכינה לה אוכל, כבר שנה שלא התגלגלה איתה על השטיח בצחוק גדול ולא שיחקה איתה בעד כמה את אוהבת אותי ..

לכיתה א’ היא לא ליוותה אותה, לאסיפת הורים הראשונה היא לא הגיעה.

כבר שנה שרואה אותה אחת לחודש לשעה בין הסורגים

כבר שנה שהיא לבושה במדים, חולקת את חייה עם בנות בחדר שהחיים לא האירו להן פנים.

כבר שנה מתמודדת עם פחדים, כעסים, רגשי אשם, תסכול שמעולם לא חוותה ולא דמיינה שתביא על עצמה להתמודד.

כבר שנה מתגעגעת לבית . לריח, לצבע, לטעם ולמגע של הבית.

כבר שנה ששואלת את עצמה, מה עשיתי לעצמי ? מה עשיתי לילדיי ? לבן זוגי ?

כבר שנה יום יום היא בוחרת לקום בבוקר ולמצוא את נקודת האור בחושך

כבר שנה יום יום היא בוחרת לדמיין את היום שאחרי שתשחרר ואיך תשקם את חייה ואיך תפצה את כולם

כבר שנה שואלת את עצמה, האם אצליח לגשר על הטראו

כבר שנה בוחרת להתבונן על עצמה ועל המציאות שלה באופטימיות, כי זה מה שנותן לה את הכוח להחזיק מעמד ולא להתפרק

כבר שנה היא מנהלת אמהות בשלט רחוק, מתקשרת כל ערב הביתה, דרך הטלפון נלחמת על מקומה בחיים של הילדים שלה.

מה שייצרתי בחיי ?

ולקרובים לי ?

 

ילדה

והשבוע היא שאלה אותי, “תגידי אני יכולה לשאול את הבת שלי מה היא אומרת לחברות שלה ששואלות אותה איפה אמא שלך ?? היא חזרה מאירוע בכיתה שכל האמהות היו שם חוץ מאמא שלה, כשהתקשרתי בערב, היא לא רצתה לדבר איתי.”

נחמץ לי הלב, וכמו בהרבה מצבים אחרים , לא היתה לי תשובה מוכנה. עניתי לה בשאלה “מה מרגיש לך ? חשוב לך לדעת ?”

והיא ענתה ” כן, אני סקרנית, האם נאלצת לשקר בשבילי, עד כמה מתביישת בי ? כמה משקל יש לה על הגב “

השבתי לה, ” לכי עם הלב שלך ואם את מוכנה לשאת כל תשובה, תשאלי”

ואני מחויבת לשמור על אופטימיות ותקווה עבורה ולהראות לה את הדרך לאור, לשיפור ומשמעות הקשר שלה עם הילדה שלה.

עצה מפיית היער:

נשקו וחבקו את הילד שלכם (בכל גיל) בכל ערב לפני השינה

תבטיחו לו שבבחירות טובות יצליח בכל דבר שירצה

תגידו לו שאין אף אחד בעולם שיכול למנוע ממנו להגשים כל חלום חוץ מהוא את עצמו.