בשנים האחרונות מעסיק ומטריד אותי נושא החינוך בארץ. בכל פעילות מקצועית שלי איכשהוא זה נוגע לחינוך ויש בי רצון פנימי עז לחולל שינוי ולו הקטן ביותר בסביבתי. ברור לכולם שהילדים בעשור האחרון הם ילדים אחרים, ההורים אחרים, בית ספר במהותו כבר לא רק מקום לרכישת ידע, אלא להקניית חוויה לימודית, אמור לעורר את הסקרנות ולגרות את החושים ולאתגר לחשיבה חדשה. אני מוצאת את עצמי מתוסכלת לעתים כי המהפך לא קורה. נכון שאפשר לראות ניצנים, בכל מיני מקומות, מסגרות ותבניות חדשות, אך הדרך עוד ארוכה. הפער הוא גדול בין המצוי לרצוי ובינתיים ממלאים את גופם של הילדים במשככי מחשבה, רגיעון של המוח, כיבוי האש והלהבה הטבעית שבילד, דיכוי יצירתיות ומחשבה טבעית ועצמאית. וואו זה כואב . נוסיף לזה את העידן הטכנולוגי והניתוק שזה יוצר…לפני כשבועיים היתה תוכנית טלויזיה בנושא ומראים אמא שמדגימה איך הילד מסמס לה מהסלון והיא במטבח, שתביא לו כוס מים …. זה מזעזע . מה קורה לנו ? חייבים לעצור את הטירוף הזה. תרגיל קטן : להתבונן רגע מהצד על סרט חייך ולבדוק האם זה מתאים לי מה שמוקרן על המסך ? האם אני אוהב את מה שאני רואה ? ומה הייתי רוצה שיהיה אחרת ? כיצד עלי לפעול כדי לשנות את התסריט ? כי זה אפשרי לשנות את התסריט, בכל רגע אפשר לבחור לפעול אחרת ולסלול נתיב חדש לחינוך נתיב חדש לניהול החינוך הביתי לפי הערכים שחשובים לנו .
בפגישות הדרכה עם הורים אני מדגישה, מה שאנחנו זורעים רגשית, בקשר, באמון, בחוויות משותפות.. בגיל 4,5,6 נקצור את הפירות כשהילדים יגיעו לגיל ההתבגרות.
כשאני פוגשת צוותי חינוך אני מדגישה, על המורה כיום להיות מדריך ומנחה למיומנויות חיים, נכון זו עבודה קשה יותר, אך זאת הדרך כיום להיות משמעותי, לפעול לחינוך מיטבי, להשאיר חותם בליבו של הילד.
אני בהרהורים אך כמו תמיד בסוף חוזרת לפרקטיקה. על כל דמות של מבוגר שיש לה מגע עם ילדים, לשמש דוגמא בחשיבה חדשנית- כן ! אנחנו יכולים לאמן את עצמנו למחשבות טובות ומצמיחות.
אימון במחשבות מצמיחות מייצרות רגש חיובי ותגובות חדשות והתוצאה ראיית המציאות כחיובית ונפלאה. כמו שהמורה שלי אומר “משהו נפלא עומד להתרחש פה היום” אמונה ששווה לאמץ.
שלכם באהבה וצמיחה,
גליה